ספירת העומר היא שער כניסה לעולם פנימי עשיר ומרתק. התבנית המספרית שנראית לכאורה יבשה, שבע כפול שבע, מובילה לסיפור-עומק מאחוריה, הסיפורים מאחורי המספרים. את מושגי היסוד אנו מכירים כבר מהסידור: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות – "שבע המדות" מתוך מערכת הספירות הידועה בקבלה. אבל איך נבין את המושגים הללו עצמם?

​

בכל סיפור טוב יש דמות, גיבור הסיפור. גם לשבע המדות שלנו יש שבע דמויות, אב- טיפוס מובהק לכל אחת: אברהם אבינו – מדת החסד. יצחק אבינו – מדת הגבורה. יעקב אבינו – מדת התפארת. משה רבינו – מדת הנצח. אהרן הכהן – מדת ההוד. יוסף הצדיק – מדת היסוד. דוד המלך – מדת המלכות.

​

את "שבעת הרועים" הללו אנו מכירים מהאושפיזין של סוכות (וזו לא ההקבלה היחידה בין פסח לסוכות). גם בספירת העומר נארח בכל שבוע דמות אחת, ואולי מוטב לומר: נתארח אצלה. החידוש יהיה שמלבד המדה המיוחדת של אותה דמות, נלמד לראות את כל המדות כפי שהן משתקפות בתוכה. כלומר, לא רק מדת החסד של אברהם אבינו – חסד שבחסד, "אברהם שבאברהם" – אלא גם מדת הגבורה שלו, גבורה שבחסד, "יצחק שבאברהם", וכן הלאה.