"היום ארבעה עשר יום שהם שני שבועות לעומר " | מלכות שבגבורה

קבלת אחריות

בסיום שבוע הגבורה אנו מגלים את הפן האחרון בספירת הגבורה, אפשר לומר: מגיעים לתכל'ס, לתכלית. זו המלכות שבגבורה, המוציאה אותנו לגמרי מ"רשות היחיד" אל "רשות הרבים", שכן המלכות היא הנהגת הרבים-הציבור.

 

כדי להיות מלך-מנהיג לא צריך להיות ראש-ממשלה או ראש-עיר. כל אחד הוא מלך בתחומו: מורה בכתה, מנהל מפעל או קבוצת עבודה, מפקד זוטר בצבא, סגן-יו"ר ועד-הבית, ולמעשה כל אחד בביתו ומשפחתו. אני 'מלך' ביחס לאלו שעלי לדאוג לצרכיהם, בגשמיות או ברוחניות. כמובן, מלכות זו משמעותה בעיקר חובות, כעצת הזקנים למלך רחבעם "אם היום תהיה עבד לעם הזה"...

 

אבל האם התפקיד הזה לא גדול עלינו? האם אנו מסוגלים להתמסר כראוי, לשאת בעול מבלי לקרוס? האם נדע לתת לכל אחד את המגיע לו ולנהל את כולם בצדק? כן, אנחנו יכולים (yes, we can)! כאן מתבטאת מדת הגבורה שבנו – כוחות נפש בלתי נדלים 'למלוך' בשדה הפעולה שאנו מופקדים עליו, להתמסר לכל אחד מאלו שתחת השפעתנו ולתת לו את המגיע לו, "מלכות שבגבורה". לא לחנם היה דוד המלך "גבור חיל" – העוצמה של גבורת-הנפש היא שהפכה אותו למלך האהוב ביותר.

 

תרגיל מעשי

כל אחד מאתנו מוזמן להתבונן ב'ממלכתו' הקטנה (או הגדולה) ולשאול את עצמו: האם אני מספיק דואג ומסור למעגל-ההשפעה שלנו, או שאני פוטר את עצמי בתירוצים שונים?