"היום אחד ושלשים יום שהם ארבעה שבועות ושלשה ימים לעומר " | תפארת שבהוד

הילה של הוד

לאחר שלמדנו על ההודאה במקום הזולת (חסד שבהוד) ועל הגבלת האני שלנו (גבורה שבהוד), אנו פוגשים את התפארת שבהוד – הפאר והיופי המיוחד שיש בספירת ההוד. למעשה, תפארת והוד הם מושגים קרובים, מלים נרדפות (כפי שראינו ב"הוד שבתפארת"), ובכל זאת יש הבדל ביניהם: התפארת היא היופי בדבר עצמו, ואילו ההוד הוא כמו מעטפת זוהרת סביב, מה שמכנים היום 'הילה'.

 

בתורה כתוב שלאחר שמשה רבינו ירד מהר סיני הוא זכה לקרני הוד – "קרן עור פניו". לא נאמר שמראהו היה יפה אלא שפניו היו מאירות כפשוטו, וכיוצא בזה מסופר בספר הזוהר על רבי שמעון בר יוחאי. משה רבינו ורבי שמעון הם יחידי סגולה, אבל גם היום אנו יכולים לפגוש אנשים בעלי "פנים מאירות".

 

להוד המאיר הזה זוכים על-ידי תיקון מידת ההוד בנפש. ההוד הוא הודאה עמוקה במה שמעל ההשגה הרגילה שלנו, מתוך תכונה של ענווה וצניעות פנימית ונתינת כבוד לכל אדם, כמשה רבינו שהיה "עניו מכל האדם". כאשר אנו נוהגים בגישה כזו של הכנעה, 'נמשך' עלינו ההוד המאיר, כמו כתר על ראשנו. דוקא האנשים הצנועים ביותר זוכים להוד המאיר ביותר, והם עצמם מופתעים לגלות את ההוד החופף עליהם.

 

תרגיל מעשי

האם פגשתם באדם שיש לו "פנים מאירות"? ברור שכן, רק נסו להיזכר. זה לא חייב להיות מישהו מפורסם, להיפך, יותר מתאים שיהיה זה אדם פשוט וצנוע. מה אנו יכולים ללמוד מאנשים כאלה?