"היום תשעה עשר יום שהם שני שבועות וחמשה ימים לעומר " | הוד שבתפארת

יופי נסתר

יש יופי שאפשר לזהות במבט ראשון: יופי גלוי לעין ומושך את הלב, שלמות אסתטית והרמונית ללא פגם. אבל יש גם יופי אחר, יופי פנימי ונסתר שצריך להתאמץ כדי לגלותו. הנה דוגמה: בחור ובחורה נפגשים למטרת שידוכים. הם מוצאים שפה משותפת, וכל אחד מוצא בשני את הדברים החשובים באמת, יראת שמים ומידות טובות. אלא שעדיין חסר ה'ניצוץ', הלב לא נמשך... האם יש טעם להתאמץ? כן! אל תחפש רק על פני השטח, תאמין שיש דברים נסתרים שאינך מכיר, ומתוך הודאה בקיומם התבונן לעומק ולבסוף תמצא את היופי הנעלם. "יגעת ומצאת תאמין".

 

התבוננות זו שייכת לשילוב הוד שבתפארת. הוד ותפארת הן מלים נרדפות: "הוד והדר לפניו, עוז ותפארת במקדשו". אך מביניהן, ההוד מדגיש את יופי נסתר ונעלם, במיוחד בהשוואה להדר החיצוני יותר. מכיוון שהוד זה גם מלשון הודאה, הרי שצירוף ההוד שבתפארת מגלם הודאה ביופי נעלם.

 

יופי נעלם אינו תמיד יופי בלתי נראה. לפעמים הוא גלוי, אך עדין, לכן לא מבחינים בו מיד. מי שמחפש תמיד את "אידיאל היופי" המושלם והנהדר לא יבחין בו. אך האמת היא, שבכל הברואים יש משהו יפה: "הכל ברא לכבודו". לפעמים היופי הוא ביחס המושלם והאסתטי, אך לפעמים הוא מתגלה דוקא בשבירת הסימטריה – כמו בנקודת חן על הפנים, וכמו שבגוף האדם בכלל צד שמאל אינו העתק מדויק של צד ימין. עבודת ההוד שבתפארת היא פיתוח החוש הפנימי של ההודיה וההודאה, המאפשר לגלות רבדים עמוקים יותר ויותר של חן ויופי.

 

תרגיל מעשי

נבדוק היכן אנו מחפשים יותר מדי את היופי החיצוני והגלוי. נחשוב על אחד האנשים הפשוטים שאנו פוגשים, "סתם יהודי", וננסה למצוא את היופי הטמון בקרבם.