top of page

חסד

שבחסד

תפארת

שבחסד

נצח

שבחסד

הוד

שבחסד

יסוד

שבחסד

מלכות

שבחסד

גבורה

שבחסד

"היום שמונה ועשרים יום שהם ארבעה שבועות לעומר " | מלכות שבנצח

לוותר על הכל

אין מלך שאינו רוצה לנצח, ומי שהוא 'מפסידן' ('לוּזר') אינו יכול להנהיג. לכן השילוב מלכות שבנצח נשמע מאוד טבעי: כאשר ספירת הנצח מגיע לתכליתה, היא מתגלה כנצחון המלכות, נצחון המלך-המנהיג.

 

כדי להמחיש עד כמה הרצון לנצח הוא קיומי ועצמי, מובא בחסידות המשל של "בזבוז האוצרות": כדי לנצח בקרב המכריע, המלך מבזבז את כל אוצרותיו, כי הוא חש שעכשיו הוא חייב לנצח ובלי זה מלכותו אינה כלום. אנו מדברים כמובן על מלחמות צודקות – כמו דוד המלך עליו נאמר שהוא נלחם "מלחמות ה'" –  לא רק עם אויבים מבחוץ אלא משימות לתיקון המלכות-מדינה עצמה: מאבק נחוש של הטוב נגד הרע (כמו רצח וזנות), של הצדק נגד העוול (כמו עושק ושחיתות), ושל אור האמונה נגד חושך הכפירה.

 

לכל אחד מאיתנו יש מלחמות צודקות, ובעיקר מלחמה בתוך הנפש מול הנטיות הרעות. בקריאת שמע אנו אומרים "ואהבת את ה' אלהיך... ובכל מאֹדך". "בכל מאֹדך" פירושו מאוד-מאוד, וגם "בכל ממונך" (הממון נקרא מאוד), כיון שהנכונות לוותר על הממון מצביעה על עוצמת האהבה. בהרחבה, "בכל מאדך" אינו רק ויתור על הממון, אלא על כל ה'אוצרות' שלי, כל מה שיש בי. לא כל אחד נדרש בפועל לעמוד בניסיון כזה, ואנו מתפללים שה' לא יביאנו לידי נסיון; אבל כל אחד נדרש להיותמוכן להקרבה כזו אם יגיע לידי כך. במקום מסוים, כולנו חיילים מסורים במלכות ה', ובכולנו יש את תכונת ההקרבה הנדרשת כדי לנצח במלחמת הטוב והצדק.

 

תרגיל מעשי

עד כמה אנו מוכנים להקריב כדי לנצח בשליחותנו? בקריאת שמע הקרובה, כאשר נאמר "בכל מאֹדך", נתכוון באמת למה שאנו אומרים: מוכנים לוותר על הכל.

 

bottom of page