"היום שלשה ושלשים יום שהם ארבעה שבועות וחמשה ימים לעומר " | הוד שבהוד

ניצוץ אלוקי באדם

ההוד שבהוד היא תמצית ספירת ההוד, שביטויו הוא אמונה פשוטה ותמימה. בכל דבר שמובן ונתפס היטב בשכלנו, אין צורך להאמין – אנו פשוט 'רואים' אותו בשכל. אבל יש משהו מעל השכל, דרגה עליונה שהשכל שלנו אינו יכול להשיג כלל, ובזה אנו מאמינים. כך ביחס שלנו לקדוש-ברוך-הוא: אנו בהחלט מצווים לדעת את ה', להבין עוד ועוד בשכלנו, אבל יש דרגה "מעל טעם ודעת". ה' עצמו אינו מושג בשכלנו (הוא המציא את השכל הזה...) ולכן אנו פשוט מאמינים בו. דבר זה נובע מכוח ההודאה של ספירת ההוד.

 

הבעל שם טוב לימד שכשם שאנו מאמינים בתמימות בה' כך עלינו להאמין בכל יהודי. כלומר, כל יהודי הוא כבן יחיד לקדוש-ברוך-הוא, "בנים אתם לה' אלהיכם", וכמו שבנפש הבן יש חלק מאביו, כך בנשמת כל יהודי יש חלק מהקדוש-ברוך-הוא, "חלק אלו-ה ממעל ממש", כמו ניצוץ-אש מתוך המדורה הגדולה של ל"ג בעומר. לכן ההוד שבהוד כולל יחד את האמונה בה' ואת האמונה בבניו האהובים, כל יהודי באשר הוא.

 

היום ל"ג בעומר, וכולנו שמחים עם רבי שמעון בר יוחאי שזהו יום ה'הילולא' שלו. פעמים רבות, השמחה בל"ג בעומר 'תופסת' יותר אצל יהודים פשוטים, ש'נדלקים' כמו מדורת ל"ג בעומר. הסיבה היא שחכמת הסוד והקבלה של רשב"י מגלה את כח האמונה הפשוטה, מעל ומעבר לכל חכמת השכל.

 

תרגיל מעשי

קשה לנו להרים את הרגליים ולרקוד מסביב למדורה "בר יוחאי נמשחת אשריך"? הדבר "לא נאה" לחכמים שכמותנו? אם כן, אנחנו זקוקים דחוף לעירוי של אמונה פשוטה בקדוש-ברוך-הוא, מעל כל החכמות. קומו לרקוד!