"היום ארבעה ועשרים יום שהם שלשה שבועות ושלשה ימים לעומר " | תפארת שבנצח

היופי שבתחרות

אחר שראינו את הרצון הטוב לנצחון והצלחה (חסד שבנצח), ואת הצורך להגבלה בכללי המשחק (גבורה שבנצח), אנו מגיעים אל "מגרש המשחקים" עצמו ועוסקים בתחום של יחסי אנוש (בדומה לביטוי המודרני "תורת המשחקים"). בעולם הזה אנחנו לא לבד, ורוב ההצלחות שלנו קשורות, במדה זו או אחרת, למגע עם אנשים אחרים. אם אנו נוהגים נכון בתחום הזה, נגלה את היופי שבתחרות – התפארת שבנצח.

 

היופי קשור להתאמה והרמוניה, והיופי במשחק בין שניים הוא כאשר יש תיאום בין השותפים למשחק – שניהם פועלים לפי אותם הכללים, וגם מכבדים ומעריכים האחד את השני (מה שנקרא בעולם: רוח ספורטיבית). ברוב המשחקים יש אמנם צד מנצח וצד מפסיד, אך על שניהם לנהוג כשותפים ולהעריך (לפאר) זה את זה. רק הצירוף של שניהם מאפשר את המשחק ונותן לו יופי, כמו היופי בתמונה של אב ובנו השקועים במשחק מרתק.

 

לא צריך לפחד ממערכות יחסים ותחרות. למשל, שוק חופשי ותחרותי יכול לקדם מאוד את הכלכלה. צריך רק להיזהר מנטיה להשגת-גבול ונסיון להרוויח על חשבון השני. התורה מאפשרת כלכלה חופשית, אך מזהירה "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך". אם כולנו באמת "ערבים זה בזה" ומפרגנים זה לזה, גם התחרות בינינו תהיה יפה ושמחה.

 

תרגיל מעשי

חשבו על המשנה הנפלאה מפרקי אבות, "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך". האם אנו באמת מתייחסים כך לאחרים? האם לא חטאנו פעם בהשגת גבול כלשהי?