"היום ארבעים יום שהם חמשה שבועות וחמשה ימים לעומר" | הוד שביסוד

דבר אינו מובן מאליו

חיי הנישואין, כמו החיים בכלל, רצופים מעשים שאנו מורגלים לעשותם, בלא שנקדיש לכך מחשבה מיוחדת. היכולת לפעול מתוך הֶרגל – כמו פעולת ההליכה הנעשית באופן "מוטבע", אוטומטי – קשורה לספירת ההוד. מציאת הברכה בשגרה שבנישואין היא גילוי ההוד שביסוד.

 

הֶרגלים יכולים להיות טובים מאוד (כמו "ותרגילנו בתורתך"), אבל סכנה כרוכה בעקבותיהם: הכל נראה מובן מאליו, כמו מכונה משומנת היטב, ואנו בכלל שוכחים שיש מישהו שמעניק לנו את השגרה הברוכה. את שוטפת את הכלים ואתה שוטף את הרצפה (או להיפך), הרי 'חייבים' לשמור על שגרה, ומה המיוחד בכך? זה נקרא לפגום בספירת ההוד. התיקון הוא על ידי הודיה תמידית, מתוך הכרה שדבר אינו מובן מאליו. אמנם שטיפת כלים אינה נראית כטבעת זהב, אבל גם היא מתנה קטנה שמישהו עושה עכשיו מרצונו, אז: תודה רבה!

 

תחושת ההודיה – בדיבור וגם במעשים המבטאים הודיה – מרעננת את השגרה, והופכת אותה לרצף של מתנות קטנות (רק נשים לב שאמירת התודה עצמה לא תהפוך לשגרה ללא כוונה...). כך במקום הרגלים אפורים ומעיקים, יש המון נקודות אור, וההודיה הופכת לקרני הוד. כמה טוב לחיות בבית שבו מהדהדת תמיד תודה, כמו תדר מכוון. "מזמור לתודה".

 

תרגיל מעשי

אשתך/בעלך מכינים לך כוס קפה כל בוקר (או חסד קטן אחר), כבר עשרים שנה. אתם זוכרים לומר תודה? כן, בכל יום מחדש, אמרו "תודה רבה" כמו בפעם הראשונה.