"היום שלשה ועשרים יום שהם שלשה שבועות ושני ימים לעומר " | גבורה שבנצח

לשחק לפי הכללים

לפעמים הילד שאוהב לנצח במשחק מנסה לעקוף את כללי המשחק. לפעמים גם אנחנו, המבוגרים, מנסים לעגל פינות ולא להתחשב בכללים. כפי שראינו אתמול, הרצון להצליח חשוב מאד; אבל חייבים להגביל אותו בתוך "כללי משחק" מחייבים. ההגבלה קשורה לספירת הגבורה (ולתכונה הפנימית שלה, יראה), ולכן זהו השילוב של גבורה שבנצח.

 

כללי המשחק שלנו הם, כמובן, התורה והמצוות. האם הכללים הללו, שיכולים להראות מגבילים ונוקשים מאוד, אינם מחלישים את עוצמת הפעילות המנצחת-מצליחה שלנו? במלים אחרות, האם אנו כאנשים מאמינים, אמורים להיות נרפים וסבילים, "נֶעבֶּעכים"? ממש לא. הגבורה, כשמה כן היא, מגבירה את עוצמת הפעילות, כמו זרם מים בסילון מכוון. וכיון שכללי המשחק שטבע ה' נועדו לטובתנו הגמורה, אין ספק שהם המַגְבֵּר הטוב ביותר, ואם רק נדבק בהם נהיה אנו המנצחים.

 

הקב"ה הציב לאדם יעוד כובש ומנצח: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה ורדו בדגת הים...". אבל בד-בבד הוא הגביל אותו בסייגים יסודיים – קודם כל שבע מצוות בני-נח (כאיסור להרוג ולגזול), ובהמשך תרי"ג המצוות שלנו. הרצון לנצח (חסד שבנצח) מצד עצמו הוא אור גדול של "תֹהו", עוצמה גדולה שסופה לשבור ולהשבר, ומה שמעניק לו את הכלי המתאים והמתוקן הוא הגבורה המגבילה. כך נוצרת הנוסחה המנצחת "אורות של תֹהו בכלים של תיקון" – ביטוי שהרבי מליובאוויטש הציב ככלל הגדול להביא את הגאולה.

 

תרגיל מעשי

חשבו על כך שגבולות וחוקים אינם רק מצמצמים אלא גם ממקדים. מצאו כיצד אתם יכולים להתחזק בהתקשרות שלכם לחוקי המשחק היהודיים, הם כללי ההלכה, ולשלב אותם יותר בתוך חייכם.